האם תמצאי?
הלב שלי מקשיב. הוא מקשיב לאגרוף שבבטן.
חשתי בו היטב כשהלמתי בו בעוצמה בתוכי וכפות הידיים נתנו איתותים לא מטעים. ברורים.
ואלו כפרורים נושרים מעליי ואני מניחה להם לנשור לרצפה קרה. ורק עומדת שם שפופה. נועצת מבטים. מבטים מבוהלים. מבטים מחפשים תשובות. אלו שאני יודעת בפרוש מעל לכל ספק. והתשובות מתאדות כשאני מניחה להן לעלות מול עיניי הבוהות וידיי השמוטות לצידי וגופי מבקש מנוחה. לשקוע אחור. אל השלב הבא. אל הדממה.
כמיטב יכולתי עשיתי להיאחז במוכר. לנשום את האוויר הנכון. זה שחשבתי. להאמין לאמירות המפוזרות. כעת לא רוצה יותר.
מעיפה מעליי בכח את כל הפירנות הנוגסות בי. נפשי הפרוצה לכל דורש נקרעה לגזרים הופשטה עד לאבדן הכרה. לא הספקתי למצמץ והמשחק נעשה בלתי מוכר.
עם הדמעות אבקש להתנקות מהשדים.
הדק אליי מעגל שמיני. חזק שלא אוכל כמעט לנשום. אמץ אותי אליך וצוק אליי ממנו מן האומץ הזה. ואולי תרשה לי ליצוק בך ממני.
אני בוחרת בה.
ראיתי את זה במו עיני
השבמחק