9 באוג׳ 2011

נמוך


פעם הייתי חגב.
כל החורף ניגנתי. גם רעדתי מעט.
אחר כך הסרתי בגדים וצעדתי שנים יחפה בחולות
על עורי צימחתי נאות מדבר ירוקות.
בשנים הבאות בעיניים עצומות התפלשתי בערמות
של צמר גפן מתוק. זה היה דביק ומתוק. עד כאב.
ואז נשטפתי בגלים של עראק והזיות מלטפות
והשלתי מעליי את הקליפות. השארתי אותן לאחרים.
עכשיו אני יושבת לחוף ים המלח.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה