צבעתי את הקירות בצהוב.
הצבתי ספת פוטון צמוד לאחד הקירות והצעתי אותה בסדין סטיין לבן. מתחתי בד מאויר ענק על הקיר המעוות שמנגד ובפינה העמדתי שולחן זכוכית ולידו כיסא קש. הדלקתי נרות ריחניים ופיזרתי אותם על אדן החלון הקטן, פתחתי את התריסים הפונים אל הרחוב המואר בפנסי רחוב אילמים.
התקלחתי ונשכבתי על הספה בחדר. הצתתי סיגריה ומזגתי לי כוס יין אדום. חום הלילה נעם לי בבטלה הזו של סוף היום. ברקע בקעו המהומי קולות מהטלוויזיה בסלון והחתול עשה שמות ברחבי הבית. חשתי את האלכוהול בדם מתמזג בקלילות שהתמקמה תחת עורי ובאוויר הלילה השקוף ראיתי את כל השינויים שבאו ולבשו צורה בתוך ימיי. משום מקום באה ונוצרה לה הדממה, מתוך צירים של ידע וידיעה נולדה בי שגרה נהדרת חדשה.
עמדתי במטבח ופתחתי בהתלהבות עטיפת פלסטיק עקשנית. כמו ילדה קטנה התרגשתי מהמברגה החדשה שקניתי לעצמי, אצבעותיי ליטפו ביראה את המקדחים הקטנים שצורפו לה. לאחר שתסיים להיטען אניח אותה בארגז הכלים שלי. בארגז הזה כלים שאחזתי בידיי בהם פרקתי חפצים והרכבתי רהיטים. עשרות קרטונים שאחזו בחיי עד לפני ימים ספורים כבר פונו ונלקחו מפה וכעת הכל לובש צורה מחדש כשאני בונה ומעצבת כל דבר למקומו. בונה שולחן חדש לילדון הצעיר, מרכיבה מדפים במקומות שחסר. ובמקומי אני ניצבת כדי לבהות בהם עוד רגע, כאילו להאמין שהם שם. ואלו המון חפצים, רהיטים, ניצבים, פלסטיק מתכת ועץ.
הדממה הזו שכה ערגתי לה כעת נוכחת ומהדהדת לי בתוך הגוף כמו הייתה תזמורת ענקית מושלמת ומסונכרנת לתזזיות בה אני נעה ובכל זאת נדמה כאילו אני משייטת בימים האלו חסרת משקל.
בעוד המדינה עמוסה מרי אזרחי, רעידות אדמה ומפלות כלכליות, בבועה שלי מסתחררים מהפכים והפיכות קטנות, מעגלים מצומצמים נסגרים בעדינות ואני חוזרת לעבוד את אדמת הטרשים הזו שנעשתה פוריה לפתע. אני אומדת את השנים האחרונות ואת היבלות בין האצבעות ומחייכת לעצמי בסיפוק מטופש. סיפוק פרטי שלי.
ובחדר הצהוב אשב לאור נר ואנשוף מחשבות מעושנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה